לא עובד

•אוקטובר 9, 2009 • 2 תגובות

הסרט החדש של וודי אלן הוא מצחיק לרגעים, חכם לרגעים אחרים, אבל בסופו של יום אחרי שנגבים מחלון השמשה הקדמית את כמויות האירוניה וההומור העצמי שהדביקו עליו, מקבלים אוטו שהוא סובארו פשע, עם אגזוז דולף.


"מה שעובד" הוא סרט דל. אין מילה אחרת לתאר אותו. העלילה שלו? פשוטה כל כך שניראת כאילו נכתבה בין לילה. זהו גם התסריט הכי "גורלי" שכתב אלןאישה צעירה מגיעה בטעות לפתח ביתו של דמות וודי אלנית, משוחקת ע"י לארי דיוויד, שגם הוא במקרה סוג של יהודי נוירוטי שנפל לאלן מהשמיים בדיוק כשאלן היה חייב מחליף לשחק את עצמו. אותו יהודי נוירוטי, בוריס שמו, הוא פוץ. אבל פוץ עם מזלהוא ניסה להתאבד ונכשל. נשמע מוכר? יש צורך בכלל שאני אמשיך? בחורה צעירה מתאהבת ביהודי זקן נוירוטי ונדבקת בחוכמתו האינסופית. אמא שלה מגיעה אחריה, והופכת מאישה נוצרית הדוקה לאשת חברה, צלמת מפורסמת וזוגתם של שני גברים. השלושה גרים ביחד ב"מאנג' או טוואה". ברור שזה עובד, ביקום של אלן כל זוגיות יכולה לעבוד לפרק זמן מוגבל. אלה בני האדםהם שמסרבים לעבוד כמו שצריך, כל הזמן, לא משנה באיזו סיטואציה ישימו אותם. למשל, אביה של אותה נערה צעירה אומללה שבשלב זה של העלילה כבר נשואה לאותו בוריס נויירוטיאותו אבא מגיע לניו יורק ומגלה, בתוך כוסית אחת של משקה או שתיים, שכל חייו היו שקר והוא אהב גברים כל חייו. הללויה לך ניו יורקאת מגלה לכולם מה טוב להם ומה לא. לבסוף, לחתום את עניין הגורל, אלן מתאהב במגדת עתידות. אבי ביטר לא היה יכול לכתוב גורל אכזר מתוק יותר ממה שוודי אלן כתב בסרט הזה.


אבל מעבר לזה שזהו הסרט המתנשא היותר של וודי אלן, מדובר באחד הסרטים הכי עייפים שהוא הצליח להוציא תחת ידיו. קלישאות אלניות שאפילו טוויסט חדש לא היה לו כוח לתת להן. וקלישאות, כמו שאמרת בעצמך בסרט שלך מר אלן היקר, צריכות למות. גם אם הן לפעמים הדרך הכי ישירה להגיד משהו, אין צורך להגיד אותם שוב ושוב ושוב. הבנו את הפואנטה.


חוץ מזה, מה קרה לשפה הקולנועית של אלן? בסרט הזה היא הידרדרה לתהומות חדשים. "ויקה כריסטינה ברצלונה" היה אמנם סרט מאוס ודי מטופש, אבל לפחות הייתה בו תשוקה לכמה רגעים מפתיעים. לסרט הזה? יש את התשוקה שמרגיש דג הרינג לרוטב. בלי ההתחכמויות של לארי דיוויד, שהשתולל על הסט ושינה את הטקסטים עד שהתאימו לאישיות החוצפנית והישירה יותר שלו, אין לסרט הזה שום דבר אמיתי להציע.


והצעירה? היא פוגשת בחור צעיר שיחליף את היהודי הנוירוטי המוזר. וכמובן שהיא מסבירה לו שאם צופים בניסוי משנים את תוצאת הניסוי. כמובן, למה לא להעלות את זה בנושא שיחה רגע לפני שמגיעים לבסיס שני? במהלך כל הסרט בוריס פונה למצלמה, מדבר לקהל שיושב באולם. כולם חושבים שהוא משוגע, אבל הוא יודע מה הוא עושההוא גאון. אנחנו צופים בדמויות ומשנים עצם קיומם. אחת מהדמויות מודעת לקיומינו ומשנה את הצפייה שלנו. יופי של טריק. אולי אם לא היה קהל באולם הסרט היה טוב יותר.


הודעת המערכתהפודקסט של השבוע מאחר אורח מיוחד לכבודו של וודי אלןהלו הוא עמית קלינג הבלתי נלאה. בשל כך עלייתו של הפודקאסט מתעכבת, בתקווה שרק בכמה שעות. אז בואו לבקר. כי עוד לא סיימנו עם וודי אלן. ממש לא.


whatever-works-david

עוד בחורה שנמלטה מחיזוריו של דון ז'ואן דה לה אלן/דיוויד


פוסט קרפנטר בלי הזאת שמתה כי היא לא אכלה כלום

•אוקטובר 2, 2009 • להגיב

משנכנס אוקטובר, מרבים מרבים בשמחה. אנחנו אמורים להיות אחרי החגים הארורים שלנו, והנוצרים אמורים להיות בדיוק לפני החג הכי ארור שלהם- ליל כל הקדושים. או בפי כל העולם- האלווין. ואיך אפשר לדבר על האלווין בלי להיזכר במייקל מאיירס- כוכב הסרט שעל שמו נקרא החג. או שזה הפוך… לא משנה.

חשוב להזכיר- אנחנו מדברים על גירסאת המקור של האלווין, כן? לא החיקוי החיוור של רוב זומבי. בכלל- סרטיו של קרפנטר, בשל עברם ההפקתי הצנוע, עברו בשנים האחרונות מסכת התעללות קשה כשמפיקים דשנים ניסו לגזור קופה על מפעל חייו של האותר הכי רצחני בהוליווד. אבל לא אצלנו. אנחנו נותנים כבוד לאומנים גדולים. ולכבוד קרפנטר, הכנו את הפודקסט השבועי שלנו בהשראתו ובהשראת המוסיקה שהוא כתב לסרטיו. גם הפעם- אתם מוזמנים להציע שירים שלדעתכם יתאימו לפסקול דמיוני לסרט של קרפנטר. מי יודע, אולי עוד תמצאו את עצמכם בסיקוול.

אורי שחורי ושי רינגל מציגים- הבריחה מכפר סבא. מחווה לג'ון קרפנטר

192f012f2007113a383a16

להאזנה/הורדה מאתר אייקסט

John Carpenter- Escape From New York Main Theme

Kraftwerk- Spacelab

Brian Eno & David Byrne- Mea Culpa

Fujiya & Miyagi- Ankle injuries

John Carpenter / Mlle Caro & Franck Garcia- Arrival At The Library / Far Away

Lindstrom- Monsteer

Paperclip People- Parking Garage Politics

(New Order- 5-8-6 (Peel Version

(John Carpenter- Halloween (T&T edit

Yellow Magic Orchestra- Rydeen

Drexciya-Lost Vessel

La Düsseldorf- Silver Cloud

Big Audio Dynamite- If I Were John Carpenter

Chromatics- The Killing Spree

Fever Ray- Keep The Streets Empty For Me

John Carpenter- Assault on Precinct 13

מצפים לנו עוד שבועות רבים וקשים של מלחמה בכוחות הממשל שמנסים לדכא אותנו ואת הרצון החופשי שלנו. אל תדאגו- אנחנו נהיה כאן גם שבוע הבא עם פודקאסט חדש. פלוס עוד כמה עניינים שיעלו בבלוג, מטעמי האישי, שרובם בכלל לא קשורים בקולנוע. אבל יהיו מעניינים.

לו הייתי קרפנטר

•אוקטובר 1, 2009 • להגיב

אחרי ששבענו משבוע עמוס בבונד, החלטתי שיהיה זה ראוי לשמור את הפוסטים האחרים על בונד לשבוע בוא נגיש את החלק השני של ספיישל הבונד של אורי ושלי. אז השבוע, אנחנו מתפנים לעסוק במישהו רחוק שנות אור מהסוכן הבינלאומי החלקלק ונשותיו היפות הנופלות לזרועותיו בהינף יד.

השם הוא קרפנטר, ג'ון קרפנטר. ואם יש לו כוכב שיכול להישחב יפה תואר, הוא יעדיף לעטר אותו ברפידה לעין, משל היה משה דיין לממזרים. אבל אל תסתכלו ככה על קרפנטר בעין סתומה- מדובר באחד האותרים הכי גדולים בתולדות הקולנוע. כמעט בכל סרטיו הוא היה הבמאי, התסריטאי, העורך וכמובן- כתב את הפסקול. ובדרך, קרפנטר שינה את עולם הפסקולים לעד. כאן, בסרט השני בסך הכל שהוא עשה, אפשר כבר להרגיש את כמות העוצמה שקרפנטר הולך לבעוט למסך. שימו לב גם לכמות האקדחים לפריים –

אבל אי אפשר לדבר על קרפנטר בלי לברוח לניו יורק. או לברוח מניו יורק. ולעשות את זה בעין עצומה

ומי שברח מניו יורק, לא יצליח לעולם לברוח מהפסקול המדמם והקר הזה.

אז בואו מחר לשעה של מחווה לקסיו, לסינטיסייזרים המאיימים, ולעולם המלוכלך של קרפנטר. מומלץ אפילו אם אתם קרפנטרס כאלה-

האם איי פייב מעולם לא היה נשמע שמח כל כך.

•ספטמבר 25, 2009 • 8 תגובות

נתחיל בברכה לכל קוראי "סינמסקופ" שעשו את דרכם אל בלוגי הרך. ברוכים הנמצאים כולכם. אני מקווה שנוח לכם ושתשובו שוב ושוב במהרה בימינו אמן.

ולעניין שלשמו התכנסנו- יאיר לא האמין בכוח של אורי ושלי לספק את הסחורה שהיא מיקס מוסיקלי איכותי גם השבוע. בבירור שהוא לא הבין עם מי יש לו עסק. והדבר הראשון שלומד סוכן של הוד מעלתה בבית ספר לסוכנים המלכותי זה השיעור החשוב הבא- "תמיד תדע אם מי יש לך עסק". אז גם השבוע אורי ואני נספק את הסחורה, ובגדול.

הרעיון- ספיישל בונד. שירים שהיו צריכים למצוא את עצמם בפס קול של סרט בונד כזה או אחר. בעיקר אחר. מן פסקול אלטרנטיבי לסרט הבונד שלא באמת קיים, פלוס כמה שירי מטא-בונד מעורבבים באווירה של ימי המלחמה הקרה שעד היום לא מובן לנו למה היא נקראה "קרה" מאחר והיא כללה בעיקר כני אקדחים חמים ונשים לוהטות אף יותר. אך כמובן, ככל שהתקדמנו בהכנת הפודקאסט של השבוע גילינו שיש לנו חומר גלם לשלוש תוכניות. אולי יותר. לכן, אנחנו מספקים לכם השבוע רק את החלק הראשון.

מי יודע- אולי בונד עוד ישוב. טוב, אנחנו יודעים- הוא ישוב. לא בשבוע הבא, אבל שוב הוא ישוב. אתם מוכנים? יש לכם מרטיני ביד? יש לכם על פרק היד שעון שפורץ מכוניות? יש לכם בחורה יפה בחצאית קצרה שעוד לא מבינה שאתם הולכים להתלכלך הלילה? יופי. כי אנחנו מתחילים

אורי שחורי ושי רינגל מציגים- אתה שר רק פעמיים. (חלק ראשון בספיישל בונד)

sc010

להאזנה או הורדה באתר של אייקסט

John Barry & Orchestra- James Bond Theme

The Egg- Getting Away With It

Rialto- Monday Morning 5 19

Pulp- This Is Hardcore

Baader Meinhof- Meet Me at the Airport

Blondie- Contact In Red Square

The Last Shadow Puppets- The Age Of The Understatement

Devo- Secret Agent Man

Portishead- All Mine

Nicola Conte- Dossier Omega

Primal Scream- Blood Money

Mansun- The Chad Who Loved Me

Goldfrapp- Lovely Head

The Cinematic Orchestra – Theme Reprise 1

Barry Adamson- 007, A Fantasy Bond Theme

The Specials- Sock It to 'Em J.B

Super Furry Animals- The Man Don't Give a Fuck


ושוב, תודה רבה לאורי שחורי שהציף בחומר, רעיונות והשראה כללית טובה. אם הייתי מוצא את הפיצ'ר, הייתי מגדיל את שמו ומקטין את שמי בכותרת הפודקאסט, אבל הכפתור הזה נעלם באופן נוח למדי בדיוק עכשיו…

אבל רגע! זה לא הכל! אורי שחורי ושי רינגל יחזרו ב- המרגל שאהב את הפודקאסט שלי. וכן, אנחנו נהיה פה באותה מתכונת גם שבוע הבא. לא בונד, משהו אחר. את החלק הבא של  ספיישל הבונד נשאיר לזמנים אחרים, קרים יותר. מה שכן- עדיין יש לנו כמה עניינים לא סגורים: ניזכר מי היה ג'יימס בונד הגרוע בכל הזמנים, מי היה בונד הוולשי, מה היה הסרט של בונד שהיה לכישלון הקופתי הגדול ביותר, ועוד ועוד. גם הרשימה על ממזרים ממתינה לה (היא פשוט ארוכה מידי וזקוקה לקיצוץ בהול), וכמו כן המלצות למרתון יום כיפורים מוצלח. אל תגעו בשלט, מיד חוזרים.

בונד והשירים האבודים

•ספטמבר 22, 2009 • 3 תגובות

אני שמח לבשר שהמיקסטייפ לראש השנה היה כזאת הצלחה, שאורי שחורי ואנוכי נחזור לבדר אתכם במוסיקה משובחת מידי שבוע! מידי יום שישי תוכלו להתעדכן בפודקאסט שלנו פה בבלוג, או להירשם ולקבל אותם אוטומטית באייקסט.

והשבוע הפודקאסט שלנו יעסוק בלא אחר מאשר האיש עם הרישיון להרוג. נצא למשימה סודית בשירות הוד מלכותה ונביא לכם את השירים הטובים שהיו צריכים להיות שירי בונד. זאת תהיה שעה מותחת, מסתורית, ומלאת תשוקות בלתי מוסברות עבור האיש שיש לו אקדח בכיס, ובנוסף הוא גם שמח לראות אתכם.

אבל לפני, בואו נקשיב לכמה שירים שהיו הכי קרובים להיות שירי בונד. שירים שהוזמנו ע"י המפיקים, אבל בסופו של דבר נפסלו, כל אחד מטעמו-

הנה הניסיון של ג'וני קש לכתוב שיר בונד. נפסל ברגע האחרון.

אפילו לפט שופ בויז היה ניסיון לכתוב שיר בונד, אבל יצא להם הזוועה הזאת-

ממשיכים בגזרת הביזאר עם שיר הבונד של אייס אוף בייס. ואם ההיסטוריה הייתה אחרת  וטינה טרנר לא היתה מוקפצת לתקן את הדבר הנוראי הזה, לא היינו יודעים היום כלל על קיומו של פירס ברוסנן-

ולסיום, ככה נשמע הניסיון של סיינט אטיין בגזרת שירי הבונד. פעם חשבתי שהלהקה הזאת מסוגלת לעשות הכל. מסתבר שממש לא.

בהמשך השבוע- עוד בונד, ממזרים חסרי כבוד, שירים וריקודים לרוב. אני מקווה שאתם פה.

עוד שנה ועוד ברכה.

•ספטמבר 18, 2009 • 2 תגובות

טוב, כבר קשה להמציא ולחדש בברכות שנה טובה, ואני נהיה זקן בשביל הדברים האלה. אז החלטתי להקפיץ את אורי שחורי, הידוע בכנויו "האיש בעל אקדח הזהב" למשימה הסודית. בלילות בזמן שאתם ישנתם, אנחנו רקחנו מיקסטייפ עמוס נעימות ושירים מפסקולים במיוחד לשנה החדשה, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים אותו- חלקו מלוכלך וחלקו מתוק. כמו החיים. ומי יתן והשנה הזאת תהיה לכם מלוכלכת ומתוקה, עמוסת ריגושים אבל גם נעימה. תלתכלכו קצת, תתנקו קצת, ותתאהבו הרבה. הרבה מאוד.

אורי שחורי ושי רינגל מציגים- מתלכלכים ומתנקים לשנה החדשה-
roman-holiday-2-thumb

להורדה

להורדה משרת אחר

עידכון: להורדה מהירה מאייקאסט

Riz Ortolani- Day of Angel

Luis Bacalov- Django

Franco Micalizzi- Italia a mano armata

Henry Mancini- Police Woman Theme

Franco Micalizzi- Man Before Your Time

Ennio Morricone- Vamos A Matar Companeros

Giganti- Space Oddity

Mellow- Rivolizione Sessantonove

Riz Ortolani- cannibal holocaust

Ennio Morricone- The Big Gundown

Van Dyke Parks, Harry Nilsson, Robin Williams- Sweet Pea

Ennio Morricone- Dedicato Al Mare Egeo

Henry Mancini (perf. by Claudine Longet)- Nothing to Lose

Danny Kaye- Inchworm

Pippo Caruso- Identificazione

Kermit- Rainbow Connection

Maurice Le Roux- Red Ballon Theme

ובונוס קטן-

Django- Italian version


הגל האחרון

•ספטמבר 17, 2009 • תגובה אחת

איך תעדיפו לזכור את פטריק סוויזי? רוקד עם בחורות צעירות מידי ב"ריקוד מושחת"? מפסל כדים עם דמי מור ב"רוח רפאים"?

אני תמיד אעדיף להיזכר בסוויזי בתור נשיא לשעבר, גולש, דושבאג עם שיער ארוך. כזה שיעשה הכל בשביל הגל האולטימטיבי, או אולי יותר נכון- הריגוש האולטימטיבי. כזה שבשבילו שווה ללכת, גם כשיורד יותר מידי גשם וכל השיער הבלונדיני הארוך שלך סחוט.

אהיה שלום, פטריק. הים הוא כור מחבצך והגלשן יוביל אותך למקומות אולטימטיביים אחרים. ואל תדאג לקיאנו ריבס- מאז שדרככם נפרדו הוא לא שינה את הבעת פניו וקשה להאמין שגם עם ירידתך אל הגלים בשאול נוכל להוציא טיפת רגש מפני הבאסטר קיטון שלו. הריי גם הוא יודע, שלא משנה כמה נזכור לו את המטריקס, אף פעם לא היה לו שיער בלונדיני מגניב כזה-

MV5BMTM2NzA5Njk1OF5BMl5BanBnXkFtZTYwMzkyOTY3._V1._SX266_SY400_—-

בהמשך היום- ממשיכים עם תמת השיער המכוער ועוברים לדבר על פיאות