הגיע הזמן להתרענן

•יוני 3, 2010 • להגיב

כן, שמתם לב כבר שאני לא ממש מעדכן כאן. זה מה שקורה כשאתה פותח בלוג ביקורות קולנוע ומגלה כמה נמאס לך מביקורות קולנוע. לכן, עד שאתאפס על עצמי ועל מה אני באמת מחפש בביקורות קולנוע, החלטתי לפתוח עמוד טמבלר, שם אוכל לחלוק אתכם את כל מה שאני מוצא שמעניין באינטרנט. אז שמרו בקורא האר אס אס שלכם
http://cusamano.tumblr.com

בואו לבקר אותי בפורמט החדש של הבלוג. אל תדאגו, אני אחזור לכתוב גם ביקורות ארוכות מנומקות וכיפיות. ומי יודע, אם אצליח לשכנע את אורי, אולי נחזור להקליט גם פודקסטים.

אז אל תלכו לשום מקום. אתם יודעים, חוץ מלבלוג החדש.

מלך העולם או מלך הביצה?

•דצמבר 17, 2009 • 2 תגובות

הנה הרשמים הראשוניים שלי מאווטר של ג'יימס קמרון.

בואו נגיע לשורה התחתונה- אני מקנא בכל מי שעומד לראות את הסרט הזה בתלת מימד בפעם הראשונה, ומרחם על כל מי שיראה אותו בדו מימד אי פעם. אווטר, לצערי הרב, לא ממש מחזיק מים. אבל זה הסרט ה"לא מחזיק מים" המרשים שראיתי בחיי.
יקח לכם כמה שניות לכוון את העיניים ולהבין שאתם ב"פנדורה". ייקח לכם עוד כמה דקות בשביל להבין כמה עצל זה לקרוא לכוכב המסוכן "פנדורה". המשחק הזה שבין העין למוח, עליו יעבוד כל הסרט. מהרגעים שהסרט נראה כמו שום דבר שלא ראיתם בחייכם ויפרק לכם את המוח מיופיו הבאמת מרשים, לרגעים שבהם העלילה הדלוחה והדיאלוגים המביכים ינצחו ויזכירו לכם איפה אתם באמת נמצאים- בסרט ילדותי מידי ופשטני מידי.
שלא תבינו לא נכון- אווטר עמוס בעלילה. רק שהפעם העלילה היא בעוכריו- הסיפור הרומנטי מגוחך, רגעי המתח קצת משעממים ועד החצי השעה האחרונה של הסרט אפשר לתפוס תנומה קלה בכמה וכמה רגעים. מהרבה בחינות, אווטר מזכיר לי עדיין את ספיד רייסר, שהיה יכול להיות חוויה וויזואלית נהדרת אילולא היה מתעקש כל כך על עלילה מורכבת וחינוכית.

אין ספק שאת הצילום של הסרט הזה עוד ילמדו יום אחד בבתי ספר לקולנוע בשיעור התלת מימד. אני למשל, נדהמתי בכל רגע שבו ראיתי חלון מלוכלך או מראה שבורה. אפילו צג מחשב שבו נצפתה השתקפות של מישהו גרמה לליבי להכריז פעימה. הסרט הזה נראה פנטסטי, ותחת ידיו של קמרון הוא גם מבויים כמו שסרט אקשן תלת מימד על כוכב זוהר ומופלא צריך להראות.
להיסטוריה הוא יכנס בין אם אני אוהב את זה או לא, ואין אלא להכריז כי ג'יימס קמרון הוא, בפעם המי יודע כמה, מלך העולם. איזה חבל שהמלך כבר לא יודע לספר סיפור פשוט.

דברים להיזהר מהם- סיגוני וויבר עירומה, ונינט שלנו מפציעה במהלך הסרט. בחיי.

טוקבק שהתקבל למערכת- למה נראה אותך עושה סרט תלת מימד. ג.ק

בוא נראה אותך עכשיו, קמרון.

•דצמבר 16, 2009 • להגיב

אוי, כמה עברנו מאז הפעם האחרונה שעידכנתי. ספייק ג'ונס חדש, האחים כהן חדש, חליתי, מעדתי, נפלתי וקמתי מחדש. יש יותר מידי מה לספר ופחות מידי זמן, אז בואו נקבע לעצמנו לוח זמנים-

היום אדווח מההקרנה של אווטר. שידור ישיר בטוויטר, סיכום מאוחר כאן. אתם מוזמנים לבדוק.

מחר אסכם את המסע שהעבירו אותי האחים כהן, בפעם המי יודע כמה. הסרט הזה לא עוזב את מנוחתי.

ולמי שמתגעגע לפודקאסט- פרק חדש בסוף השבוע הקרוב. תחזרו, יש למה לחכות.

המראה!

•נובמבר 13, 2009 • להגיב

כן, כן. אני יודע. מגיע לי עונש. רוצים תירוצים? מחלות? עבודה? הכל קשקוש. אין תירוצים. אני חוזר במלא הכוח, וכך גם הבלוג, וכך גם סדרת הפודקסטים של אורי שחורי ושלי. הכינו את הריקושטים, אנחנו שוב ממריאים.

וכאות מחווה של רצון טוב לגישור בינכם, הקוראים, לנו המערכת, הכנו מחווה של רצון טוב שתגיע גם לכוכבים אחרים. הפעם בסדרת הפודקסטים- חלל. הגבול האחרון. בניסיון להושיט יד אליכם, החלטנו לנסות להושיט יד גם אל יצורים מכוכבים אחרים. שעת ההאזנה הקרובה תיקח אותכם לגלקסיות רחוקות, לחייזרים עם שלוש עיניים, חמש שמות משפחה ושמונה אשכים תמירים. הפעם באמת תחזיקו חזק. אנחנו לא צוחקים.

אהה כן, ופוסטים, ממש בקנה. בלוג סימפל חוזר לעבוד. מתרגשים?

אורי שחורי ושי רינגל מציגים- מפגשים מהסוג הרקיד. מחווה לכוכבים אחרים.

dayearthstoodstill

להאזנה/הורדה של הפודקסט

Experimental Audio Research- Spacestation
John williams- theme from Close Encounters of the Third Kind (Disco version)
The Droids- The Force (Part 1)
Jonzun Crew- Ground Control
Newcleus- Destination Earth
Kode9 & The Spaceape- Victims
Sarah Brightman & Hot Gossip- I lost my heart to a Starship Trooper
Dee D. Jackson- Automatic Lover
Sun Ra- Outer Spaceways Incorporated
ESG- Moody (Spaced Out)
Stacy Lattisaw – Attack Of The Name Game
Daft Punk- Veridis Quo
Alex Gopher- Ralph & Kathy
Jan Turkenburg and his pupils of the Geert Grote School- In My Spaceship
The Langley Schools Music Project- Calling Occupants of Interplanetary Craft

הודעה מנהלתית

•אוקטובר 23, 2009 • להגיב

אין השבוע פודקסט. צר לי- יש לי כמה בעיות טכניות. נשוב שבוע הבא בפרק טוב במיוחד שיפצה על עוגמת הנפש.

בהמשך היום- פוסט עסיסי במיוחד על הגבר ההוליוודי החדש.

פוסט מחווה על ההוא שלא מפסיק להשתמש בטום וויטס.

•אוקטובר 16, 2009 • תגובה אחת

ניחשתם נכון- הפודקסט השבועי של אורי שחורי ושלי עוסק השבוע בג'ים ג'רמוש, שהצליח לחצות גם בין שני האנשים היחידים בעולם שמסכימים ש"מת לחיות 2" הוא הסרט הטוב בסדרה המסחררת, ולהתפצל בדעתינו על סרטו האחרון והמאוד משונה "גבולות השליטה". אורי לא סבל אותי, אני חיבבתי אותו מאוד. וגם בבחירות המוסיקליות שלו, ג'רמוש עצמו מפוצל, אבל תמיד הוא שומר על אנרגיה פאנקית נכונה, הרבה בזכות פטישים מוסיקליים טובים שעליהם הוא לא מוותר. ולמרות שאנחנו חלוקים בדעתינו על הסרט האחרון, עדיין רצינו להוריד את הכובה בפני יוצר ענק שלא מוכן אף פעם לוותר על משהו ממה שעושה אותו ג'ים ג'רמוש. אגב, הפודקסט הזה יכול לתפקד גם על תקן מחווה לאקי קאורסמקי, לא?

אורי שחורי ושי רינגל מציגים- גבולות השמיעה. מחווה לג'ים ג'רמוש

2920400475

להורדה/האזנה מאתר אייקסט

John Lurie- Promenade Du Maquereau

Holly Golightly- Tell Me Now So I Know

Monks- Boys Are Boys And Girls Are Choice

Can- Red Hot Indians

Mulatu Astatqe- Yegelle Tezeta (cheating)

Johnny Jenkins- Leaving Trunk

The Greenhornes- There Is An End

Raekwon- Knuckleheadz

Boris with Michio Kurihara- Fuzzy Reactor

Yo La Tengo- Black Flowers

Mongo Santamaria- Crazy Lady

Tommy Johnson- I Wonder To Myself

The Daktaris- Super Afro-Beat

Dennis Coffey- Iceberg's Thang

Konk- Elephent

Fela Ransome-Kuti And Africa 70- Water No Get Enemy

Tom Waits- Good Old World


בונא, מזה מת פה.

•אוקטובר 10, 2009 • תגובה אחת

כן, הפודקסט מגיע באיחור. וקצת לא באשמתי. האורח המכובד קצת הבריז ואני, אני לא רודף אחרי אנשים. הם לרוב רודפים אחריי. אבל תודה לאל שיש חברים, ותודה לאל שיש אורי שחורי בעולם הזה, שהוקפץ באישון לילה וביחד אירגנו, לאור כמה נסיבות לא נעימות והרגשה כללית (שלי, אורי בסדר גמור) תוכנית על טהרת שאלות על אלוהים, מוות, משמעות החיים ועוד דברים שמעניינים בורגנים מזדקנים. או במילים אחרות- יצרנו פסקול אלטרנטיבי ל"החברים של אלכס".  הסרט שכמעט הצליח לרצוח את הקריירה של קווין קוסטנר (שהיה אמור לשחק את אלכס ונחתך לחלוטין מהסרט) אבל לצערנו אותו קוסטנר ידע לקום על רגליו האחוריות.

אז הנה לכם שעה עם האל הטוב. תהנו-

אורי שחורי ושי רינגל מציגים- אילו לאלכס היו חברים אחרים. מחווה ל"החברים של אלכס".

bigchill-735473

להאזנה/הורדה מהאתר של אייקסט

The Darkside- Waiting for the Angels

Black Rebel Motorcycle Club- Shuffle Your Feet

Scott Walker- Funeral Tango

October Country- End of the Line

P. P. Arnold- Life Is But Nothing

Townes Van Zandt- Waiting Around To Die

Johnny Cash- Meet Me In Heaven

Pavement- Shady Lane

Jam-Going Underground

Ingrid Michaelson- Die Alone

The Flaming Lips- Waitin' For A Superman

World Party- God On My Side

XTC- Dear God

The Specials– Enjoy Yourself It's Later Than You Think

Gorillaz- Dont get lost in heaven

Spiritualized- Lord Can You Hear Me

Lou Rawls- One Life To Live

אתם מוזמנים להוסיף משלכם בתגובות. בואו נחגוג עד הקבר.

לא עובד

•אוקטובר 9, 2009 • 2 תגובות

הסרט החדש של וודי אלן הוא מצחיק לרגעים, חכם לרגעים אחרים, אבל בסופו של יום אחרי שנגבים מחלון השמשה הקדמית את כמויות האירוניה וההומור העצמי שהדביקו עליו, מקבלים אוטו שהוא סובארו פשע, עם אגזוז דולף.


"מה שעובד" הוא סרט דל. אין מילה אחרת לתאר אותו. העלילה שלו? פשוטה כל כך שניראת כאילו נכתבה בין לילה. זהו גם התסריט הכי "גורלי" שכתב אלןאישה צעירה מגיעה בטעות לפתח ביתו של דמות וודי אלנית, משוחקת ע"י לארי דיוויד, שגם הוא במקרה סוג של יהודי נוירוטי שנפל לאלן מהשמיים בדיוק כשאלן היה חייב מחליף לשחק את עצמו. אותו יהודי נוירוטי, בוריס שמו, הוא פוץ. אבל פוץ עם מזלהוא ניסה להתאבד ונכשל. נשמע מוכר? יש צורך בכלל שאני אמשיך? בחורה צעירה מתאהבת ביהודי זקן נוירוטי ונדבקת בחוכמתו האינסופית. אמא שלה מגיעה אחריה, והופכת מאישה נוצרית הדוקה לאשת חברה, צלמת מפורסמת וזוגתם של שני גברים. השלושה גרים ביחד ב"מאנג' או טוואה". ברור שזה עובד, ביקום של אלן כל זוגיות יכולה לעבוד לפרק זמן מוגבל. אלה בני האדםהם שמסרבים לעבוד כמו שצריך, כל הזמן, לא משנה באיזו סיטואציה ישימו אותם. למשל, אביה של אותה נערה צעירה אומללה שבשלב זה של העלילה כבר נשואה לאותו בוריס נויירוטיאותו אבא מגיע לניו יורק ומגלה, בתוך כוסית אחת של משקה או שתיים, שכל חייו היו שקר והוא אהב גברים כל חייו. הללויה לך ניו יורקאת מגלה לכולם מה טוב להם ומה לא. לבסוף, לחתום את עניין הגורל, אלן מתאהב במגדת עתידות. אבי ביטר לא היה יכול לכתוב גורל אכזר מתוק יותר ממה שוודי אלן כתב בסרט הזה.


אבל מעבר לזה שזהו הסרט המתנשא היותר של וודי אלן, מדובר באחד הסרטים הכי עייפים שהוא הצליח להוציא תחת ידיו. קלישאות אלניות שאפילו טוויסט חדש לא היה לו כוח לתת להן. וקלישאות, כמו שאמרת בעצמך בסרט שלך מר אלן היקר, צריכות למות. גם אם הן לפעמים הדרך הכי ישירה להגיד משהו, אין צורך להגיד אותם שוב ושוב ושוב. הבנו את הפואנטה.


חוץ מזה, מה קרה לשפה הקולנועית של אלן? בסרט הזה היא הידרדרה לתהומות חדשים. "ויקה כריסטינה ברצלונה" היה אמנם סרט מאוס ודי מטופש, אבל לפחות הייתה בו תשוקה לכמה רגעים מפתיעים. לסרט הזה? יש את התשוקה שמרגיש דג הרינג לרוטב. בלי ההתחכמויות של לארי דיוויד, שהשתולל על הסט ושינה את הטקסטים עד שהתאימו לאישיות החוצפנית והישירה יותר שלו, אין לסרט הזה שום דבר אמיתי להציע.


והצעירה? היא פוגשת בחור צעיר שיחליף את היהודי הנוירוטי המוזר. וכמובן שהיא מסבירה לו שאם צופים בניסוי משנים את תוצאת הניסוי. כמובן, למה לא להעלות את זה בנושא שיחה רגע לפני שמגיעים לבסיס שני? במהלך כל הסרט בוריס פונה למצלמה, מדבר לקהל שיושב באולם. כולם חושבים שהוא משוגע, אבל הוא יודע מה הוא עושההוא גאון. אנחנו צופים בדמויות ומשנים עצם קיומם. אחת מהדמויות מודעת לקיומינו ומשנה את הצפייה שלנו. יופי של טריק. אולי אם לא היה קהל באולם הסרט היה טוב יותר.


הודעת המערכתהפודקסט של השבוע מאחר אורח מיוחד לכבודו של וודי אלןהלו הוא עמית קלינג הבלתי נלאה. בשל כך עלייתו של הפודקאסט מתעכבת, בתקווה שרק בכמה שעות. אז בואו לבקר. כי עוד לא סיימנו עם וודי אלן. ממש לא.


whatever-works-david

עוד בחורה שנמלטה מחיזוריו של דון ז'ואן דה לה אלן/דיוויד


פוסט קרפנטר בלי הזאת שמתה כי היא לא אכלה כלום

•אוקטובר 2, 2009 • להגיב

משנכנס אוקטובר, מרבים מרבים בשמחה. אנחנו אמורים להיות אחרי החגים הארורים שלנו, והנוצרים אמורים להיות בדיוק לפני החג הכי ארור שלהם- ליל כל הקדושים. או בפי כל העולם- האלווין. ואיך אפשר לדבר על האלווין בלי להיזכר במייקל מאיירס- כוכב הסרט שעל שמו נקרא החג. או שזה הפוך… לא משנה.

חשוב להזכיר- אנחנו מדברים על גירסאת המקור של האלווין, כן? לא החיקוי החיוור של רוב זומבי. בכלל- סרטיו של קרפנטר, בשל עברם ההפקתי הצנוע, עברו בשנים האחרונות מסכת התעללות קשה כשמפיקים דשנים ניסו לגזור קופה על מפעל חייו של האותר הכי רצחני בהוליווד. אבל לא אצלנו. אנחנו נותנים כבוד לאומנים גדולים. ולכבוד קרפנטר, הכנו את הפודקסט השבועי שלנו בהשראתו ובהשראת המוסיקה שהוא כתב לסרטיו. גם הפעם- אתם מוזמנים להציע שירים שלדעתכם יתאימו לפסקול דמיוני לסרט של קרפנטר. מי יודע, אולי עוד תמצאו את עצמכם בסיקוול.

אורי שחורי ושי רינגל מציגים- הבריחה מכפר סבא. מחווה לג'ון קרפנטר

192f012f2007113a383a16

להאזנה/הורדה מאתר אייקסט

John Carpenter- Escape From New York Main Theme

Kraftwerk- Spacelab

Brian Eno & David Byrne- Mea Culpa

Fujiya & Miyagi- Ankle injuries

John Carpenter / Mlle Caro & Franck Garcia- Arrival At The Library / Far Away

Lindstrom- Monsteer

Paperclip People- Parking Garage Politics

(New Order- 5-8-6 (Peel Version

(John Carpenter- Halloween (T&T edit

Yellow Magic Orchestra- Rydeen

Drexciya-Lost Vessel

La Düsseldorf- Silver Cloud

Big Audio Dynamite- If I Were John Carpenter

Chromatics- The Killing Spree

Fever Ray- Keep The Streets Empty For Me

John Carpenter- Assault on Precinct 13

מצפים לנו עוד שבועות רבים וקשים של מלחמה בכוחות הממשל שמנסים לדכא אותנו ואת הרצון החופשי שלנו. אל תדאגו- אנחנו נהיה כאן גם שבוע הבא עם פודקאסט חדש. פלוס עוד כמה עניינים שיעלו בבלוג, מטעמי האישי, שרובם בכלל לא קשורים בקולנוע. אבל יהיו מעניינים.

לו הייתי קרפנטר

•אוקטובר 1, 2009 • להגיב

אחרי ששבענו משבוע עמוס בבונד, החלטתי שיהיה זה ראוי לשמור את הפוסטים האחרים על בונד לשבוע בוא נגיש את החלק השני של ספיישל הבונד של אורי ושלי. אז השבוע, אנחנו מתפנים לעסוק במישהו רחוק שנות אור מהסוכן הבינלאומי החלקלק ונשותיו היפות הנופלות לזרועותיו בהינף יד.

השם הוא קרפנטר, ג'ון קרפנטר. ואם יש לו כוכב שיכול להישחב יפה תואר, הוא יעדיף לעטר אותו ברפידה לעין, משל היה משה דיין לממזרים. אבל אל תסתכלו ככה על קרפנטר בעין סתומה- מדובר באחד האותרים הכי גדולים בתולדות הקולנוע. כמעט בכל סרטיו הוא היה הבמאי, התסריטאי, העורך וכמובן- כתב את הפסקול. ובדרך, קרפנטר שינה את עולם הפסקולים לעד. כאן, בסרט השני בסך הכל שהוא עשה, אפשר כבר להרגיש את כמות העוצמה שקרפנטר הולך לבעוט למסך. שימו לב גם לכמות האקדחים לפריים –

אבל אי אפשר לדבר על קרפנטר בלי לברוח לניו יורק. או לברוח מניו יורק. ולעשות את זה בעין עצומה

ומי שברח מניו יורק, לא יצליח לעולם לברוח מהפסקול המדמם והקר הזה.

אז בואו מחר לשעה של מחווה לקסיו, לסינטיסייזרים המאיימים, ולעולם המלוכלך של קרפנטר. מומלץ אפילו אם אתם קרפנטרס כאלה-