בואו לבקר אותי בפורמט החדש של הבלוג. אל תדאגו, אני אחזור לכתוב גם ביקורות ארוכות מנומקות וכיפיות. ומי יודע, אם אצליח לשכנע את אורי, אולי נחזור להקליט גם פודקסטים.

אז אל תלכו לשום מקום. אתם יודעים, חוץ מלבלוג החדש.

היום אדווח מההקרנה של אווטר. שידור ישיר בטוויטר, סיכום מאוחר כאן. אתם מוזמנים לבדוק.

מחר אסכם את המסע שהעבירו אותי האחים כהן, בפעם המי יודע כמה. הסרט הזה לא עוזב את מנוחתי.

ולמי שמתגעגע לפודקאסט- פרק חדש בסוף השבוע הקרוב. תחזרו, יש למה לחכות.

וכאות מחווה של רצון טוב לגישור בינכם, הקוראים, לנו המערכת, הכנו מחווה של רצון טוב שתגיע גם לכוכבים אחרים. הפעם בסדרת הפודקסטים- חלל. הגבול האחרון. בניסיון להושיט יד אליכם, החלטנו לנסות להושיט יד גם אל יצורים מכוכבים אחרים. שעת ההאזנה הקרובה תיקח אותכם לגלקסיות רחוקות, לחייזרים עם שלוש עיניים, חמש שמות משפחה ושמונה אשכים תמירים. הפעם באמת תחזיקו חזק. אנחנו לא צוחקים.

אהה כן, ופוסטים, ממש בקנה. בלוג סימפל חוזר לעבוד. מתרגשים?

אורי שחורי ושי רינגל מציגים- מפגשים מהסוג הרקיד. מחווה לכוכבים אחרים.

להאזנה/הורדה של הפודקסט

בהמשך היום- פוסט עסיסי במיוחד על הגבר ההוליוודי החדש.

אורי שחורי ושי רינגל מציגים- גבולות השמיעה. מחווה לג'ים ג'רמוש

להורדה/האזנה מאתר אייקסט

John Lurie- Promenade Du Maquereau

Holly Golightly- Tell Me Now So I Know

Monks- Boys Are Boys And Girls Are Choice

Can- Red Hot Indians

Mulatu Astatqe- Yegelle Tezeta (cheating)

Johnny Jenkins- Leaving Trunk

The Greenhornes- There Is An End

Raekwon- Knuckleheadz

Boris with Michio Kurihara- Fuzzy Reactor

Yo La Tengo- Black Flowers

Mongo Santamaria- Crazy Lady

Tommy Johnson- I Wonder To Myself

The Daktaris- Super Afro-Beat

Dennis Coffey- Iceberg's Thang

Konk- Elephent

Fela Ransome-Kuti And Africa 70- Water No Get Enemy

Tom Waits- Good Old World

אז הנה לכם שעה עם האל הטוב. תהנו-

אורי שחורי ושי רינגל מציגים- אילו לאלכס היו חברים אחרים. מחווה ל"החברים של אלכס".

להאזנה/הורדה מהאתר של אייקסט

The Darkside- Waiting for the Angels

Black Rebel Motorcycle Club- Shuffle Your Feet

Scott Walker- Funeral Tango

October Country- End of the Line

P. P. Arnold- Life Is But Nothing

Townes Van Zandt- Waiting Around To Die

Johnny Cash- Meet Me In Heaven

Pavement- Shady Lane

Jam-Going Underground

Ingrid Michaelson- Die Alone

The Flaming Lips- Waitin' For A Superman

World Party- God On My Side

XTC- Dear God

The Specials– Enjoy Yourself It's Later Than You Think

Gorillaz- Dont get lost in heaven

Spiritualized- Lord Can You Hear Me

Lou Rawls- One Life To Live

אתם מוזמנים להוסיף משלכם בתגובות. בואו נחגוג עד הקבר.

"מה שעובד" הוא סרט דל. אין מילה אחרת לתאר אותו. העלילה שלו? פשוטה כל כך שניראת כאילו נכתבה בין לילה. זהו גם התסריט הכי "גורלי" שכתב אלן- אישה צעירה מגיעה בטעות לפתח ביתו של דמות וודי אלנית, משוחקת ע"י לארי דיוויד, שגם הוא במקרה סוג של יהודי נוירוטי שנפל לאלן מהשמיים בדיוק כשאלן היה חייב מחליף לשחק את עצמו. אותו יהודי נוירוטי, בוריס שמו, הוא פוץ. אבל פוץ עם מזל- הוא ניסה להתאבד ונכשל. נשמע מוכר? יש צורך בכלל שאני אמשיך? בחורה צעירה מתאהבת ביהודי זקן נוירוטי ונדבקת בחוכמתו האינסופית. אמא שלה מגיעה אחריה, והופכת מאישה נוצרית הדוקה לאשת חברה, צלמת מפורסמת וזוגתם של שני גברים. השלושה גרים ביחד ב"מאנג' או טוואה". ברור שזה עובד, ביקום של אלן כל זוגיות יכולה לעבוד לפרק זמן מוגבל. אלה בני האדם- הם שמסרבים לעבוד כמו שצריך, כל הזמן, לא משנה באיזו סיטואציה ישימו אותם. למשל, אביה של אותה נערה צעירה אומללה שבשלב זה של העלילה כבר נשואה לאותו בוריס נויירוטי- אותו אבא מגיע לניו יורק ומגלה, בתוך כוסית אחת של משקה או שתיים, שכל חייו היו שקר והוא אהב גברים כל חייו. הללויה לך ניו יורק- את מגלה לכולם מה טוב להם ומה לא. לבסוף, לחתום את עניין הגורל, אלן מתאהב במגדת עתידות. אבי ביטר לא היה יכול לכתוב גורל אכזר מתוק יותר ממה שוודי אלן כתב בסרט הזה.

אבל מעבר לזה שזהו הסרט המתנשא היותר של וודי אלן, מדובר באחד הסרטים הכי עייפים שהוא הצליח להוציא תחת ידיו. קלישאות אלניות שאפילו טוויסט חדש לא היה לו כוח לתת להן. וקלישאות, כמו שאמרת בעצמך בסרט שלך מר אלן היקר, צריכות למות. גם אם הן לפעמים הדרך הכי ישירה להגיד משהו, אין צורך להגיד אותם שוב ושוב ושוב. הבנו את הפואנטה.

חוץ מזה, מה קרה לשפה הקולנועית של אלן? בסרט הזה היא הידרדרה לתהומות חדשים. "ויקה כריסטינה ברצלונה" היה אמנם סרט מאוס ודי מטופש, אבל לפחות הייתה בו תשוקה לכמה רגעים מפתיעים. לסרט הזה? יש את התשוקה שמרגיש דג הרינג לרוטב. בלי ההתחכמויות של לארי דיוויד, שהשתולל על הסט ושינה את הטקסטים עד שהתאימו לאישיות החוצפנית והישירה יותר שלו, אין לסרט הזה שום דבר אמיתי להציע.

והצעירה? היא פוגשת בחור צעיר שיחליף את היהודי הנוירוטי המוזר. וכמובן שהיא מסבירה לו שאם צופים בניסוי משנים את תוצאת הניסוי. כמובן, למה לא להעלות את זה בנושא שיחה רגע לפני שמגיעים לבסיס שני? במהלך כל הסרט בוריס פונה למצלמה, מדבר לקהל שיושב באולם. כולם חושבים שהוא משוגע, אבל הוא יודע מה הוא עושה- הוא גאון. אנחנו צופים בדמויות ומשנים עצם קיומם. אחת מהדמויות מודעת לקיומינו ומשנה את הצפייה שלנו. יופי של טריק. אולי אם לא היה קהל באולם הסרט היה טוב יותר.

—

הודעת המערכת- הפודקסט של השבוע מאחר אורח מיוחד לכבודו של וודי אלן- הלו הוא עמית קלינג הבלתי נלאה. בשל כך עלייתו של הפודקאסט מתעכבת, בתקווה שרק בכמה שעות. אז בואו לבקר. כי עוד לא סיימנו עם וודי אלן. ממש לא.

עוד בחורה שנמלטה מחיזוריו של דון ז'ואן דה לה אלן/דיוויד

חשוב להזכיר- אנחנו מדברים על גירסאת המקור של האלווין, כן? לא החיקוי החיוור של רוב זומבי. בכלל- סרטיו של קרפנטר, בשל עברם ההפקתי הצנוע, עברו בשנים האחרונות מסכת התעללות קשה כשמפיקים דשנים ניסו לגזור קופה על מפעל חייו של האותר הכי רצחני בהוליווד. אבל לא אצלנו. אנחנו נותנים כבוד לאומנים גדולים. ולכבוד קרפנטר, הכנו את הפודקסט השבועי שלנו בהשראתו ובהשראת המוסיקה שהוא כתב לסרטיו. גם הפעם- אתם מוזמנים להציע שירים שלדעתכם יתאימו לפסקול דמיוני לסרט של קרפנטר. מי יודע, אולי עוד תמצאו את עצמכם בסיקוול.

אורי שחורי ושי רינגל מציגים- הבריחה מכפר סבא. מחווה לג'ון קרפנטר

להאזנה/הורדה מאתר אייקסט

John Carpenter- Escape From New York Main Theme

Kraftwerk- Spacelab

Brian Eno & David Byrne- Mea Culpa

Fujiya & Miyagi- Ankle injuries

John Carpenter / Mlle Caro & Franck Garcia- Arrival At The Library / Far Away

Lindstrom- Monsteer

Paperclip People- Parking Garage Politics

(New Order- 5-8-6 (Peel Version

(John Carpenter- Halloween (T&T edit

Yellow Magic Orchestra- Rydeen

Drexciya-Lost Vessel

La Düsseldorf- Silver Cloud

Big Audio Dynamite- If I Were John Carpenter

Chromatics- The Killing Spree

Fever Ray- Keep The Streets Empty For Me

John Carpenter- Assault on Precinct 13

מצפים לנו עוד שבועות רבים וקשים של מלחמה בכוחות הממשל שמנסים לדכא אותנו ואת הרצון החופשי שלנו. אל תדאגו- אנחנו נהיה כאן גם שבוע הבא עם פודקאסט חדש. פלוס עוד כמה עניינים שיעלו בבלוג, מטעמי האישי, שרובם בכלל לא קשורים בקולנוע. אבל יהיו מעניינים.

השם הוא קרפנטר, ג'ון קרפנטר. ואם יש לו כוכב שיכול להישחב יפה תואר, הוא יעדיף לעטר אותו ברפידה לעין, משל היה משה דיין לממזרים. אבל אל תסתכלו ככה על קרפנטר בעין סתומה- מדובר באחד האותרים הכי גדולים בתולדות הקולנוע. כמעט בכל סרטיו הוא היה הבמאי, התסריטאי, העורך וכמובן- כתב את הפסקול. ובדרך, קרפנטר שינה את עולם הפסקולים לעד. כאן, בסרט השני בסך הכל שהוא עשה, אפשר כבר להרגיש את כמות העוצמה שקרפנטר הולך לבעוט למסך. שימו לב גם לכמות האקדחים לפריים -

אבל אי אפשר לדבר על קרפנטר בלי לברוח לניו יורק. או לברוח מניו יורק. ולעשות את זה בעין עצומה

ומי שברח מניו יורק, לא יצליח לעולם לברוח מהפסקול המדמם והקר הזה.

אז בואו מחר לשעה של מחווה לקסיו, לסינטיסייזרים המאיימים, ולעולם המלוכלך של קרפנטר. מומלץ אפילו אם אתם קרפנטרס כאלה-